לסביות על המסך הגדול

לאחר שסקרנו בשבוע שעבר את הייצוג של לסביות בטלוויזיה, נבדוק מה מצבנו בעולם הקולנוע. כמו על המסך הקטן, כך גם במשך הגדול, הייצוג ההומולסבי עבר שינויים מרחיקי לכת בעשורים האחרונים. הליברליות היחסית שהתפתחה בחברה המערבית כלפי הקהילה איפשרה ליוצרים ויוצרות רבים להתמקד בדמויות של הומואים ולסביות יותר ויותר עם הזמן. גם בקולנוע, בהתחלה הייצוג היה מזערי וסטריאוטיפי, אך עם הזמן נוצרו יותר ויותר סרטים שעסקו בקהילה הלסבית בפרט וגם דמויות לסביות בשוברי הקופות הרגילים של הוליווד. אחד הסרטים הראשונים שהתמקד בדמויות לסביות הוא הסרט  GO FISH, של הבמאית רוז טרושה שהייתה אחראית יותר מאוחר על הסדרה המצליחה ישנן בנות. הסרט העצמאי יצא בשנת 1994 וזכה להצלחה מפתיעה גם בפסטיבלים שונים וגם בבתי הקולנוע. בהמשך יצא סרטה של אלן דג'נרס, יקירת הקהילה, "אילו הקירות יכלו לדבר" בשנת 1996, וסרט המשך נוסף בשנת 2000, בו הוצגו דמויות לסביות בעשורים שונים והיחס של החברה אליהן, כאשר בתפקיד הראשי לצד אלן כיכבה שרון סטון. זו הייתה הפעם הראשונה בה שחקנית מהשורה הראשונה לקחה על עצמה לגלם תפקיד של לסבית ומשם השמיים הם הגבול.

לסביות בקולנוע בשנות האלפיים

בשנות האלפיים הייצוג של לסביות בקולנוע הלך והתפתח וניתן למצוא היום דמויות ראשיות לסביות בסרטים רבים. אחד מהסרטים המדוברים של השנים האחרונות היה "הילדים בסדר", סרט שעסק במשפחה לסבית  ויחסיה עם תורם הזרע שאיתו הביאו ילדים לעולם. את התפקידים הראשיים שיחקו אנט בנינג וג'וליאן מור. סרט נוסף שזכה להצלחה רבה בקופות ואף ניצח בתחרות האוסקר הוא "ברבור שחור" עם סצינה לסבית מפורסמת של נטלי פורטמן ומילה קוניס. הפריחה של הקולנוע הלסבי הגיע לשיא בשנה האחרונה כאשר הזוכה הראשי לפרס הסרט הטוב יותר הוענק לסרט הצרפתי "כחול הוא הצבע החם ביותר", שמספר את סיפור האהבה של שתי לסביות צעירות וכולל אף סצינות מין רבות ונועזות. לסיכום, ניתן לומר שעולם הקולנוע יישר קו עם הסבלנות החברתית העולה כלפי הקהילה ההומולסבית וצופים וצופות בני הקהילה יכולים היום למצוא מגוון רחב של דמויות להזדהות איתן.