לסביות על המסך הקטן

הייצוג של הקהילה ההומו-לסבית על גבי המסך הקטן לא תמיד היה כל כך נפוץ. בעבר, לא ניתן היה למצוא בכלל דמויות המייצגות את הקהילה בסדרות טלוויזיה.לאחר מכן הייתה תקופה שניתן היה למצוא ייצוג מועט ובדרך כלל סטריאוטיפי ביותר של גברים הומואים, מה שהוליד את הכינוי "הומו מחמד", באותה תקופה היו סדרות רבות שאימצו להם דמות חביבה, תמיד משנית, שהציגה את ההומו המצוי בצורה מאוד שטחית וחד מימדית.
נקודת המפנה המשמעותית הייתה בשנת 1997, בה אלן דג'נרס, הלסבית המפורסמת בעולם, יצאה מהארון באמצעות דמותה הטלוויזיונית בסדרה הקרויה על שמה "אלן". התגובות החיוביות הפכו לחלוטין את יחסה של תעשיית הטלוויזיה לדמויות מהקהילה ההומו-לסבית. כמו פטריות אחרי הגשם החלו לצוץ בסדרות קומדיה ודרמה דמויות מרכזיות ועמוקות יותר של הומואים ולסביות. לאט לאט, בהתאם לשינויים הליברליים בחברה, הפכו הדמויות הללו אפילו למרכז עלילתי לסדרות שלמות כמו הכי גאים שיש וישנן בנות.
נשאלת השאלה הבלתי פתורה האם השינויים שחלו הגיעו באמת בעקבות הפתיחות החברתית שעלתה כלפי הקהילה או שמא הדמויות והסדרות עצמן השפיעו במיגה לא מבוטלת על ההתפתחויות הליברליות בחברה.

כנראה שסיפור הביצה והתרנגולת תקף גם כאן ושני הדברים נכונים. מחקרים רבים נכתבו על חשיבותו של ייצוג טלוויזיוני בחיי קהילה, כל קהילה. ידוע כי כאשר נער הומו או נערה לסבית חוששים מתהליך היציאה מהארון רואים ייצוג טלוויזיוני מרכזי ובולט במיינסטרים, זה מקל עליהם ,מפיג קצת מהחששות ועוזר להם להרגיש "נורמלים". היום ניתן לראות שפע של דמויות מהקהילה הלסבית על המסך הקטן. האנטומיה של גריי, אחת הסדרות המצליחות בעשור האחרון, מאכלסת כבר כמה עונות זוג לסביות כדמויות ראשיות, ישנן בנות שנמשכה שש עונות הייתה מורכבת כולה מחברות הקהילה, כתום הוא השחור החדש, הסדרה המדוברת של השנה האחרונה גם כן מחזיקה שתי דמויות ראשיות לסביות, וכמובן שמעבר לסדרות יש גם את תכנית האירוח האל-מותית של אלן דג'נרס שמצליחה מאוד ברחבי העולם ואת מגישת החדשות הפופולרית רייצ'ל מדאו.

בארץ, כמובן, המצב פחות טוב, אך גם ביצירה הטלוויזיונית הישראלית חל שיפור בשנים האחרונות בנושא זה. בשבועות הקרובים נסקור את ייצוגן של לסביות גם בקולנוע.