לדעת אישה

העולם שבו אנו חיות עדיין שייך לגברים. אמנם הנשים הולכות ומתקדמות ומצליחות לציין יותר ויותר סימני דרך בדרך לשוויון המלא, אבל הדרך עדיין ארוכה. מספיק להעיף מבט על השיח שהתנהל פה על רקע מסע הבחירות האחרון כדי להבין עד כמה מקובעת התפיסה שלנו כחברה לגביי מעמד האישה. אפילו חלק ניכר מהנשים התקשו לקבל את העובדה כי אישה כגון לבני או יחימוביץ' מסוגלות לנהל מדינה. הרעיון כי רק גנרלים בעלי תדמית גברית מובהקת ניחנו בשיקול הדעת ובניסיון הנדרשים עדיין מקובל על חלק ניכר מהנשים עצמן. אם יש סיבה לאופטימיות הרי שהיא נמצאת בדור הצעיר. בקרב יותר ויותר ילדים, בעיקר כאלו שגדלים בקרב חוגים יותר ליברליים, התובנה לגבי שוויון בין המינים כבר מחלחלת ומובנת בתפיסה הבסיסית. מכאן גם ההבנה כי יש מי שאוהבות ואוהבים את בני מינם בצורה הטבעית ביותר ולא כלק מסטייה או חריגה מהנורמה. בנוסף, אולי קצת יותר איטי ביחס למגזר החילוני אבל גם בקרב החוגים הדתיים כבר מחלחלת התפיסה כי יש גאים וגאות שומרי מצוות וכי במקום לכפות עליהם שהות נצחית במחשכי הארון ניתן לעודד אותם לצאת אל האור ללא חשש מנידוי וחרמות.

לגעת ולדעת

אם יש משהו בקדמה הטכנולוגית שניתן לומר עליו שהוא ממש מקל עלינו את החיים הרי זה  האינטרנט בכלל והרשתות החברתיות בפרט. נגזרת של ההתפתחויות הנ"ל זה כמובן במכשירים הניידים החכמים. כיום גם מי שרואה את עצמה בתור דו מינית  בעולם החרדי, יכולה למצוא לעצמה קהילה תומכת בנבכי הרשת. ניתן לגלוש ולמצוא בקלות יחסית אתר הכרויות לנשים ללא הותרת שום עקבות או סימנים מחשידים בסביבה הביתית הנגישה גם לבעל. אמנם המרחק עד ליום שבו נזכה לראות לסביות  חרדיות מחוץ לארון עדיין רב לפחות כמו מרחק מזרח ממערב, אבל לפחות מהצד של אותן בנות שהאמונה גזרה עליהן חיים של זהות כפולה יכולות למצוא פינה קטנה וחמה של תמיכה מצד עוד בנות מאותה הקהילה. התמיכה ההדדית והשיתוף הן המפתח להישרדות בעולם הגברי והשוביניסטי שמנסה בשארית כוחותיו לנהל מולנו קרב מאסף.