פורומים

03/03/2019

סיון 50

לבד

יושבת בגן.
גן ציבורי
גן גדול.
אני דוממת.
העצים דוממים.
ככה זה כשהחברה שלך -
עצים.
האופק מווריד בשקיעה.
מוזר, הדומם משתנה, השמיים משתנים,
והעצים החיים הם העומדים דוממים.
ואני מהרהרת לי:
האם העצים חשים, בדרכם שלהם,
את וורדות האופק?
את הוורדות המשתנה, המעמיקה?
האם העצים חשים אחרת באור השמש ובחומה,
אחרת עם בוא הליל?
האם גם העצים מתפללים בדרכם לאלהים,
אומרים "כי טוב"?
רוויתי את המראה
את הדממה
עת לקום,
לחזור הביתה.
את המחשבות האלה
אעלה על הכתב
אכתוב שיר.