בלוגים - שז

ושוב אני כאן.
איך שהשנים חולפות, והשידייט נשאר.
זה יכול להיות מצחיק.
מזוית מסויימת.


כותבת כאן. למרות שידוע לי שכמעט לא קוראות כאן בבלוגים.
ובכל זאת.. אולי כתמיכה לעצמי, אולי בכל זאת שולחת את לחמי על פני המים.

אתמול דיברתי עם חברה על המשפט "לשלוח את לחמי על פני המים" ופתאום הבנתי בפעם הראשונה את משמעותו.
זה לא -
לשלוח את מזלי, או לקחת ריזיקה,
אלא זה לקחת מהדברים המזינים הבסיסיים שלי, אלה שמזינים גם אותי, ולנסות לה אחרים באמצעותם.
ואז אולי זה יחזור אלי יום אחד.
היום אני שולחת לחם. מלחמי שלי.
לפני שנים, כשנרשמתי לשידייט לראשונה, לא עשיתי זאת עדיין.
אולי מתקרב הזמן שבו אמצא איזו פרוסת לחם, ואולי אפילו כיכר שמנמנה, שתגיע אלי?(: