בלוגים - אור (חור) ואהבה (וקרפדה)

לא קל היה לראות אותם שקופים בלי יכולת להביט בעצמם
זה נערם
שכבת קושי על קושי
סלע ענק וקשה חוסם עתה את אהבתי מלזרום חופשי כמו פעם
אבד האמון
כנראה התבגרתי
נלחמתי עד כמה שיכולתי
לעמוד ולא לזוז לחצוב בסלע
אך הוא גדול עלי
כשפניתי אליה הפנתה אלי את גבה
נשכחו מימנה ימים ארוכים נשרו מימנה כנשל הנחש
פנתה אלי כזרה כמו לא מכירה אותי והכל רק בכדי שתאחז לבדה בסלסלה
מלאה מטבעות זהב
ביקשה רק לעצמה
היא כבר לא חשובה היא ירדה מכל נכסיה
אולי היא מרגישה חשובה אך תמיד תעתעו אותה רגשותיה
לא ידעה להבחין בפניה מול המראה
ישנתי עם נחשה
זה לא נעים אך ברוך השם יצאתי שלמה
כנראה שהצלחתי להערים עליה שיחקתי כבת מינה או שפשוט אהבתי אותה והנחתי לה
לא ערפתי את ראשה
היא חסמה אותי בכל הערוצים לפני שנים עוד בזמן שלא הבנתי איך קוראים לאחת כמוה
כנראה נחש לא זוכר דבר חי יום ביומו קרוב בגחונו לעפר הכל נראה לו אותו הדבר
כל תנועה מאיימת אוהבת קוטלת מזנק ומקיש
כך הקישה בי עד התחלחל דמי חשבתי מצאתי מותי
אך לא
ימים רבים הביאו אותי לכאן
לא אוהבת אותה יותר
אדישה לקיומה לכמותה
לא מייצרת תנועה
לא נעה ולא זזה
עד תעבור כליל או שפשוט תחדל להתקיים ואחר כך
אולי אקנה אותה בשוק הפשפשים
תהיה לי תיק צבעוני דומם
או מגף לרגלי ואחר כך אולי אצא לקפוץ בשלוליות
בריקוד מחול
על שהגיעה ליעדה
ואני שזכיתי לנעול אותה.







בת אדם.