בלוגים

זה התחיל כשהייתי קטנה מין בן לויה צמוד ,הבכי בתור התחלה רק למהלך מוזיקלי ספציפי כצו אגנס והטיטאן ששומעת עשר פעמים את הראשונה של מאהלר על מנת להתחסן להשפעתה בכדי שתצליח להעביר את ההלוויה של אביה. אבל זה לא היה בדיוק ככה אפילו לא העלמה והמוות שהיה בשלושים איני לא יודעת למה זה התחיל זה מריח כמו טראומה אבל טראומה לא יכולה לשרוד חמישים שנה מודחקת נראה לי ורק להציץ מדי פעם בבכי רק להיעלם רגעים אחכ ולחזור לישון. אני זוכרת שהראשון היה ראוול הבולרו המעבר בין מינור למאזור בחלק האחרון הייתי שומעת אותו בגיל שלוש כבר ונראה שאיכשהו אני

תמיד אני לא מספיק טובה תמיד אני לא בסדר זאת אדע מהראשונה השנייה והאחרונה תמיד אדע ותמיד ינקוף מצפוני ויכאב לבבי הראשונה כעסה עלי על מה שלא הייתי על זה שלא הייתי ה אט אחרת חברה שלי לא עושה XXXXX יהא XXXX אשר יהא ואני לא עמדתי בציפיות לצערי השנייה כעסה עלי על מה שהייתי לא הייתי מספיק טובה אלא והעדפתי , את ילדי או אותה אהבתי יותר מדי או לא בכלל גרמתי לה למחלה או הפקרתי או לקחתי או שלא או שבגדתי בעצם נטילת עניין באחרת מאחר שברור שאיני יכולה אלא רגשי ולא מיני כמוה עובדה היא שהסעתי עניין רגשי ב פלונית ובעוד אלמוני היה פחות בגידה

שאלה אותי חברתי ענת מה את רוצה? אישה אמרתי כמובן סיס או טרנס? אני יכולה לאהוב את שתיהן אבל רק את הסיס אוכל לענג בדסמית? אולי אם כן שולטת או נשלטת? אני מניחה ששולטת למה? כי נשלטת פחות אוכל לשמח איזו עדה? אשכנזיה לבנה או מזרחית? מרוקאית למה? כי אני אוהבת את הישירות הנו נונסנסית שלהן את מבינה שאת מכלילה ? ברור זה סוג של משחק כזה. באיזה גיל ? אני מניחה שבסביבות גילי \איזה מזל? עקרב אומרת מייד למה? כי אני מסתכלת ובודקת והן פשוט מחליטות בוצה או פמית? אני מניחה שבגדול כזה טום בוי עדינה. רטנה יקירתי סכמה חברתי ענת, האם הבנת שלמעשה

חָשַׁבְתְּ שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיכֶן פְּעָרִים חָשַׁבְתְּ עַל תְּפִישׂוֹת וְרַעֲיוֹנוֹת וְזֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר פָּשׁוּט חָשַׁבְתְּ עַל בַּיִת כְּקוֹנְסָפֵט וְעַל אֱמֶת וְשֶׁקֶר כְּאִידֵאוֹת בַּסּוֹף זֶה הִתְבָּרֵר כ פִּטְפּוּטִים. פָּשׁוּט מְאוֹד כִּמְעַט בנאלי עוֹד פַּעַם הִתְאַהַבְתְּ בִּסְטְרֵיְטִית אַתְּ מְצַפָּה שֶׁזֶּה יִקְרֶה אֲבָל פַּעַם אַחַת וּבֶטַח לֹא לְמִי שֶׁאַתְּ מַכִּירָה מִשֶּׁכְּבָר אַתְּ טוֹעָה לַמְרוֹת שֶׁהַכֹּל נִרְאֶה נָכוֹן , וְלַמְרוֹת שֶׁעֲשִׂיתֶן וּכְאִלּוּ אֶת כָּל הַתְּנוּעוֹת. הִיא סְטְרֵיְטִית וְאַתְּ

וּפִתְאוֹם הֵבַנְתִּי הֵן יְכוֹלוֹת מָה שֶׁאֲנִי לֹא אוּכַל לְעוֹלָם הֵן פָּשׁוּט מִרְמוֹת בַּחַיִּים שֶׁלָּנוּ ה?יִיְנְּג וְהַיַּנְּג מִתַּרְגְּמִים לְכַדּוּר לָבָן וְאַרְבָּעָה כַּדּוּרִים כְּחֻלִּים הַכַּדּוּרִים הַכְּחֻלִּים גּוֹרְמִים לִדְמָעוֹת וּלְחָזֶה וּלְטוּסִיק לְהִתְעַגֵּל וְלִירֵכַיִים לְהַתְאִים לַבֶּטֶן וְהַלָּבָן הוּא זֶה שֶׁבּוֹלֵם אֶת הַחֲשָׁקִים אֶת הַדְּחָפִים וְגַם קְצָת אֶת הַזִּיפִים וְהִיא יָלְדָה נְעִימָה שֶׁרוֹצָהּ לָצוּד אוֹתִי, תִּרְצִי אַהֲבָה מִמִּישֶׁהִי כָּמוֹךְ? בֶּטַח לָמָּה לֹא? אֲנַשְּׁקֶהָ

אהבה של טרנסית היא אהבה של ילדה גם אם היא בת חמישים ,אולי מזה כולם מוקסמים. תשוקה ללא יכולת או דחף לעשות היא תאהב להסתכל עלייך ישנה , לבהות שעות בעינייך היא תימס מחיוכך, תשחק בשערך היא תנשק ותחבק עד אין סוף היא תבכה מכל שטות במקום לצחוק ובמקום להתרגש ובמקום להתרסק את תסלחי לה כי היא לא מבכה כלום , להיפך היא תענג אותך בלי לבקש דבר היא תקבל ותהיה אסירת תודה על כל מה שתתני לה החזה אולי יגיב והעיניים ישזפו אותך בתשוקה אבל לא יהיה דבר מעבר היא רוצה אותך היא יודעת והיא תביע את זה אבל המוות הקטן נגוז אין יש רק אהבה לאין קץ בדיוק

לעבור או לא לעבור זו השאלה או לטרנסית 1.86אולי בישיבה? בלי שיער אולי בכובע? או פאה? גוף סביר עם פיצי חזה ירכיים אבל לעבור? לבוש כן, בהיעדר שיער חצאיות וחולצות תכשיטים כן אני מול המראה כן אבל לעבור ברחוב? מה לי ולרחוב אני עוברת בנהיגה זה בטוח ושעושה דבר מה לא מוצלח אז אני אישה לכולם נכנסת לנתיב לא נכון אישה, חוזרת לנתיב עדיין אישה יוצאת מהרכב משהו אחר לא שמישהו חושב לרגע שאני גבר אני זרה חוצנית משהו אחר אני מניחה שאני מה שאני טרנסית גבוהה נטולת שיער השיער יגדל מחדש אבל את הגובה שום דבר לא יעצור;. אולי בדייט, אולי עם גבר להוט

אני תולעת ספרים קוראת שלוש מאות עמודים בשש שעות זה חמישים עמודים לשעה אבל לא יש גם זמן לאכול לשתות ולעשן בדרך זמן ברוטו לא נטו. שהולכת להביא ילדים למקום לוקחת לי ספר ויושבת באוטו וקוראת. לפעמים; מקווה שהם יתעכבו עוד שאספיק לקרוא עוד פסקה ועוד מילה ועוד סימן ניקוד. סימני ניקוד הם המצאה נהדרת מחלקים לקורא את העולם ומכניסים את מה שחסר לספר אינטונציה אני סופרת לא ידועה , סופרת אותה קונים ולא קוראים. למה קונים? האם העטיפה מעניינת או הכיתוב מאחור? האם היותי שאני, עוזרת למכור? איך אני יודעת שלא קוראים ? כי אף אחד לא שואל ולא מקשה

שניים גבר ואישה יושבים במכונית בטלוויזיה מבטים אומרים מה שהשיחה לא ואני דמיינתי שזו אני שיושבת איתך באוטו מתחת לביתך ממש כמו אז דומעת, נחנקת כמעט ומייחלת ולא שזה היה עכשיו.

אימי זיכרונה לברכה שהייתה צדקת גמורה נפטרה לפני עשרים ו שנה בגיל חמישים ושתיים , אני הייתי בת עשרים ושש בזמנו מה שאומר שעוד שנה אגיע לגילה כשנפטרה. אני מסתכלת בראי מחפשת סימנים לה ולא מוצאת, הכל זהה אבל אנחנו לא מזכירות אחת את השנייה בכלל. אחותי הקטנה בטח עוברת את אותו התהליך מחפשת בפנים ובגוף סימנים. הייתי ילדה קשה נראה לי אני לא באמת יודעת. לא בטוחה שהקשיתי במובן הסטנדרטי כמו ילדה מרדנית שאומרת לא לכל דבר. למרות שלא היה לי חסר גם מהמרדנות הייתי ילדה קשה וסגורה. אף אחד, בטח לא אימי הורשה להיכנס בערבים הייתי נעלמת לובשת מעיל

היייתי בת שבע עשרה ועבדתי במלון הוא עבד איתי, הוא היה נחמד, הוא ראה אותי אולי אהב . יום בהיר או לילה הוא אחז באחורי ודימה את איברו חודר אותי. אחכ צחק. לא ידעתי אם כן או לא. אולי רצה אותי אולי צחק , לכי תדעי אולי חלילה, יש לו חיידק. אולי זו אשמתי, כל מה שלא וכל מה שאולי הרי היו באשמתי, אולי ככה היה אומר ואולי הייתי מסכימה ולא נפגעתי כי הייתי חזקה מערכת יחסים ראשונה בתחילת שנות העשרים. אהבתי ונאהבתי רימיתי שיקרתי פשעתי ובגדתי והכי גרוע וויתרתי בקול ענות חלושה הכל נגמר נעלבתי וידעתי שזו אשמתי, כל מה שלא וכל מה שאולי הרי היו באשמתי,

חזה פורץ, מחזור מופיע , כיתה ה , המורה כרמלה, חברה הולכת וחברה באה אי הבנה, זהות, פוליטיקה ילדות שיער איפור עקבים וקראש, מכתבי אהבה ומכתבי טראש ואיך זה שטרנסית בת חמישים חווה את הכל מחדש?

את קבוצת ה עשרה בנובמבר הקמנו ב עשרה בנובמבר בהפגנה מול קלקיליה יכול להיות שזה היה בשש עשרה או בינואר אבל זה היה מול קלקיליה במחאה על הקמת כוכב יאיר בשנת 1989 לאחר ההפגנה שממנה איני זוכרת דבר נשארנו בשטח קבוצה של נערים, נערות ומבוגרים עם שקי שינה אני שלפתי גיטרה ושרנו. היו אז ימי מאמי ופינק פלויד ושרנו בגרון ניחר צרוד מנובלס וססמאות יהודיה וערביה התאהבות חד צדדית עד היום אני זוכרת איך היא עמדה בבוקר מול קלקיליה , שתינו מקשיבות ומנסות לזהות את הקולות מגן החיות היא הייתה מטייבה, סוף העולם לנפשי הקרתנית שגדלה בין גבולות חולון

כששני אנשים נפגשים מופעלת פצצה כך סיפרה לי נערה ירושלמית אנגליה גם אני הייתי אז נער או נערה, בית בעין כרן מרכוש נפקדים גדול וכבד, התקרה הייתה כלכך גבוהה שהצלחתי לעמוד בגלריה. הגענו לביתה והם היו הפוכים, לא אוקספורד או סארי ולא אבא אבן ואחיהה חיפש דבר אלום ולא ידוע לבושתי -שיבאס כששני אנשים נפגשים מופעלת פצצה כך אמרה לי הנערה הירושלמית האנגליה . תוך זה שסיפרה לי על סבתה זיכרונה לברכה שהייתה גורבת לה שקיות ניילון מהסופר מתחת לגרביים לשמור על הרגליים מהקור ואז שהתקרבת אל התנור הכל נמס ונוצר חור ברגל ישבנו בחדרה עישנו ושרנו את

א ת רוצה להיות אמא אמרה לי המטפלת המקסימה למה את לא יכולה להיות גם אמא וגם אבא אמר לי בן מתק לפני כמה שנים. וכל מה שהם אמרו התרכז ליצורון קטן שיידע שאני אימו. לפני שתזמינו אמבולנס עם אנשים במדים לבנים , כן אני מודעת שאין לי רחם ואין לי רצון מיוחד לחזור לשיחה של החזית העממית לשחרור יהודה בו תסכימו שזכותי להרות וללדת. כסימבול למאבקם הצודק או מאבקי במציאות חלמתי עליה לפני כמה שבועות כן עליה לא עליו יש לי כבר שלושה בנים היא הייתה שחורה או לבנה או כל קומבינציה בדרך למזלה היא לא הייתה מהDNA שלי אלוהימה יודעת אם המחלה האידיופטית

מה זה אומר להרגיש בגוף הלא נכון זה לא באמת פשוטו כמשמעו הייתי צריכה להיוולד בגוף אחר זה כן לפעמים לקנא בגוף של מישהי אחרת. זה בראש ובראשונה אי נוחות מטרידה, התנועות שלך מרגישות מגושמות, חסרות חן . הגוף הוא זר, משהו שעדיף שלא יהיה מין סרח עודף זוכרת הלכתי בלילה ברחוב אבן גבירול ותהיתי ביני ובין עצמי אם היה יכול להיות מצב שבו אני מקבלת את הגוף שאני רוצה לעשר שנים ואז הוא נלקח ממני בידיעה מראש שזה מה שהולך לקרות היו לילות שזה היה נראה לי כמו אופציה לגיטימית הצמדות לתפישה של היעדר גוף , אני רוחנית הגוף שלי לא משנה קליפה לא רלוונטית

אישה כותבת למקום בו עין אדם לא תראה ויד אדם לא תמשש אישה כותבת למגירה והמגירה היא ארון למצוקות ומצוקות לא יוצאות מהארון אלה כקריאה לעזרה או אחרי המרה אין באמצע ולא תשמעי קול שמבקש לצאת כי זה טוב גם לך את לא חייבת לאוורר אותן ולא לדאוג להן הן רק שם ורוצות לצאת מהארון לא תמיד כולן שוות יש מצוקות ששוות יותר בדרך כלל, נראה לי , שיש מצוקה אחת שסוחבת את כולן על גבה וכשהיא יוצאת רובן יוצאות המצוקה השווה כל המצוקות הקטנות עושות לך רעש לבן ורק היא מבוססת בארון ושולטת מהמגירה. והמגירה? אדישה לגורלות, לחשיבות ולתפקוד, התפקיד שלה הוא להיות

צהריים טובים לכולן. אל תאהבו אותי , אל תאהבו טרנסיות בכלל אבל הכי חשוב אל תפגעו לא ממני ולא מאף אחד אחר אני סופרת עם ספר אחד בחוץ , ספר שני בעריכה ומגירות מתפוצצות. וחשוב שתבינו שכל דבר שאשחקק םה עבר עיבוד, גם אם הוא נורא קשה וגם אם הוא מאוד מטריד והא עבר,..אם הוא לא היה לא הייתי מפרסמת אותו אז בבקשה לא לדאוג ובבקשה לא לשפוט. אתן יכולות לחסום אותי בשמחה , להחליט שאני פוסטמה או לחילוןפין או שלא, מטומטמת כל עוד אנ י לא יודעת מזה סבבה ,עשו מה שאתן רוצות בבקשה עכשיו רוב הדברים והם אמיתיים קרי כל דבר שכתבתי הוא אמיתי רק לא בהכרח